מאירי על בבא בתרא מ״ט

1 זה שכתבנו בעדים שאמרו מודעא היו דברינו שנאמנים פירשוה חכמי האחרונים שבספרד במסכת כתבות כשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר שאלו היה כתב ידם יוצא ממקום אחר אף במודעא אין נאמנין הואיל ובעל פה הם מעידים עליה ובזו נאמר לא אתי על פה ומרע שטרא אבל כשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר אע"פ שבאמנה היו דברינו אין נאמנין שהרי עולה היא ולא נתנה ליכתב והרי אין אדם משים עצמו רשע במודעא מיהא ר"ל שאמרו בפנינו מסר מודעא קודם שחתמנו על המכר והכרנו אנסו אע"פ שלא חתמוה לו נאמנים שהרי ניתן השטר ליכתב אע"פ שנמסרה המודעא וגדולי המחברים כתבו שבמודעא היו דברינו נאמנין אף בכתב ידם יוצא ממקום אחר ואף גדולי המפרשים כתבוה כן והוא עיקר הדברים ומ"מ באמנה היו דברינו אין בה חלוק לדברי הכל בין כתב ידם יוצא לאינו יוצא ולעולם אין נאמנין שהרי שטר זה עולה היא ואעולה לא חתימי:

2 כל שכתבנו שנתינת מעות גוררת את הלב להיות גומר מקנה לא נאמרו הדברים אלא במקום שנתינת המעות ראויה בו אצל כל בני אדם וזה לא היה רוצה בהם וכשאנסוהו ונתנו לו מעות חזר לו לנהג העולם וגמר והקנה אבל כל שאין נתינת מעות ראויה בו אפילו חדש זה במנהג ונתן מעות אין זה כלום ומעתה מתנה וגט שקבל עליהם מעות הואיל ונאנס מ"מ אין אומרים מפני המעות גמר והקנה ומעתה גט מעושה אין כסף מטהרו וזה נראה לי ברור ואף לגדולי הדורות שלפנינו מצאתיה כן וכן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה אע"פ שנתן לה מעות על מנת שאין לבעלה רשות בה לא קנה וכן אם אנסוהו לקנות ונתנו לו מעות וכן כל כיוצא בזה:

3 זה שכתבנו במודעא שאינה מבטלת כח השטר והוא כשהיא על פה וכתב ידן יוצא ממקום אחר אף לדעת זה דוקא בשעדי המודעא הם הם עדי השטר אבל מסר מודעא בפני שנים אע"פ שלא חתמו לו ואח"כ מכר בעדים אחרים וחתמו הרי המודעא מבטלת השטר בלא שום פקפוק אע"פ שלא חתמוה ומאחר שאין צריך לומר כתובו הרי היא כמי שנכתבה ונתתמה:

4 זה שביארנו במשנה שאין לאיש חזקה בנכסי אשתו אין הדבר צריך תלמוד שבנכסי מלוג הוא אומר כן שאם בנכסי צאן ברזל הרי ברשותו הם עומדים ואחריות הוא מקבל עליהם אבל בנכסי מלוג הוא אומר שאין לו חזקה בהם ולא סוף דבר בשאין שום תנאי בינו ובינה שהרי עכשו מתורת מלוג הוא אוכלם ואין צריך לומר שאין לו חזקה אלא אפילו התנה שלא לאכול פירות כן שאין האשה מקפדת כמו שביארנו במשנה:

5 תנאי זה שהזכרנו שאדם רשאי להתנות שלא לאכול פירות מלוג ותנאו קיים צריך הקנאה גמורה כשאר התנאים כתב לה בלא קנין דין ודברים אין לי או לא יהא לי בנכסיך ובפירותיהן או שאמר כן בעדים אין זה כלום שהרי בשאר הקנאות אמרו דין ודברים אין לי על שדה זו וידי מסולקות הימנה לא אמר כלום אא"כ קנו מידו כמו שביארנו למעלה ואף בזו אם קנו מידו תנאו קיים ודוקא שכתב בפירותיהן ובפירי פירותיהן כמו שהתבאר במקומו במה דברים אמורים בכתב לה משנשאה אבל אם כתב לה בעודה ארוסה הואיל ולא בא עדין לרשותו מסתלק מהם בלשון זה ואף שלא בקנין שאין קנין צריך למה שלא זכה בו אלא שיסלק עצמו מן הדבר וכמו שאמרו נחלה הבאה לאדם ממקום אחר ר"ל שאינה ממשפחתו ואינו ראוי לירשה כגון ארוס בארוסה אלא שעתיד להיות ראוי לירשה אדם מתנה עליה עם המוריש שלא יירשנה בכתיבה בעלמא בלא קנין ואם לאחר שנעשה ראוי לירש ר"ל אחר שנשאת אין תנאו כלום ובזו אף בהקנאה גמורה כן שהרי הוא מקנה דבר שלא בא לעולם:

6 זה שביארנו שבקנו מידו תנאו קיים אף בלשון זה ואף משנשאת אע"פ שאינה בגמ' בפירוש יש ללמדה משדה זו דין ודברים אין לי עליו שבקנו מידו מיהא מועיל כמו שכתבנו למעלה ועוד שהרי אף בקרקע שלו שנותן לה במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות ושמא תאמר א"כ למה לא תירץ כאן בשקנו מידו והוצרך להעמידה בשעודה ארוסה אפשר שרצה להשמיענו שיש צד שאף בלא קנין מועיל ולדעתנו מה ששאלו בפרק הכותב קנו מידו מהו על לשון זה שאלו ר"ל דין ודברים אין לי על שדה זו ואמר שבקנין מיהא מועיל ומתוך שעדין לא נודע שהקנין מועיל בה לא תירצוה שם בשקנו מידו וכן בכאן הואיל ואותה סוגיא בעצמה הוא שנאמרה כאן אבל בשאר מקומות הוא מתרצה בקנין כמו שביארנו למעלה בשתפין ומ"מ גדולי קדמונינו שבנרבונה כתבו שמשנשאת הקנאה היא ואין קנין מועיל לאכילת פירות ולא שום הקנאה מפני שהוא מקנה דבר שלא בא לעולם שהרי אין לו בגוף הקרקע כלום ואע"פ שמצינו המוכר שדהו לפירות מ"מ בזו גוף הקרקע הוא מקנה עד אותו זמן אם כן צריך הוא לבא בה על ידי סלוק עצמו מהם ובעודה ארוסה שלא בא לידו עדין ובירושה מתנה שלא לירש הואיל ולא נעשה ראוי לירש עדין ויש לחקור בדבריהם שהרי אמרו למטה היכא דזבין איהו ומית דאתיא ומפקא ואם כדבריהם אפילו לא מת יכולה לבטל מיד ופירשוה בשבאו הפירות בעולם ומת קודם שלקטם הלוקח או שמא דבר בהוה שאין דרכה של אשה לבטל מעשה בעלה בחייו ואין צרך בכל זה אלא אף בחייו היא מוציאה ולא מחשש ההקנאה אלא שלא תקנו לו פירות למכרם אלא להשפיע בהם את הבית ואין גורסין בה ומת אלא אף בחייו ואם אתה גורס בה ומת פירושו על הקרקע ועל הפירות שתביא הכל לידה ונמצא לדעת זה שאין תנאי בלשון זה מועיל בנשואה אף בקנין ויש אומרים כן בשום לשון בעולם ולדעת זה מה ששאלו בכתבות קנו מידו מהו פירושו על מי שאמר בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בנכסיך ולא הזכיר פירות שהדין בה שהוא אוכל פירות אלא שאם מכרה ונתנה קיים ושאלו בה אם קנו מידו מהו והעלו בה שאם קנו מידו אע"פ שאינו מזכיר פירות הועיל אף לפירות וכן פירשוה גדולי הפוסקים והמחברים ולדעתנו אף הקנין אין מוסיף בה כלום הואיל ולא הזכיר פירות הרי הוא אוכלן:

7 זה שביארנו בנחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר ענינו מתוך שאינה אלא מדברי סופרים וכמו שאמרו האומר אי אפשי בתקנת חכמים שומעין לו ולפיכך אשה שאמרה איני נזונת ואיני עושה שומעין לה שהרי מזונות תחת מעשה ידיה והמזונות עיקר שהוא חייב לה בהם מן התורה ומדברי סופרים תקנו לו מעשי ידיה תחת מזונות ואם אינה רוצה בכך רשאה אבל אם אמר הבעל צאי מעשי ידיך למזונותיך אין שומעין לו ומ"מ גדולי המפרשים חולקים לומר שזו של נחלה אינה הלכה ופסקו שהירושה אינו מתנה עליה אף בעודה ארוסה הואיל ואינו זוכה בה בחייה כלל הוה ליה דבר שלא בא לעולם אבל פירות בעודה ארוסה אע"פ שאינו אוכל עדין מ"מ זכות יש לו עליהם שאם רצה כונסה ואוכלם ובהגהותיהם ראיתי מסכימים לדעת ראשון ודברים אלו עיקרן במסכת כתבות ושם יתרחבו הדברים בע"ה וגדולי המחברים סתמו הדברים בהתנה לאחר שנשאת שלא יהא לו דין ודברים בנכסיה ובפירות ופירי פירות בחייה ובמותה שאינו אוכל פירות אבל יורשה אם מתה וצריך לפרש את דבריהם בשקנו מידו:

8 ממה שאמרו במשנה אין לאיש חזקה בנכסי אשתו אתה למד שמ"מ ראיה יש לו בהם ר"ל שאם עשתה לו אשתו בהם שטר מכירה זוכה בהם שעל כרחך כך אתה מפרש בלשון זה חזקה הוא שאין לו בנכסים אבל ראיה יש לו בהם מ"מ דוקא בנכסי מלוג אבל נכסי צאן ברזל והם הרמוזים בסוגיא זו בשאר נכסים דידיה וכן שדה שכתב לה בכתבתה ר"ל שהכניסוהו לו בשומת נדונייתה כגון שכתב ודא נדוניא וכו' בין בכסף וכו' ועם אותו שדה פלני שהביאה וכו' סך שומת הכל וכו' או שכתבו לה דרך תוספת ר"ל והוסיף לו מדיליה שדה פלוני וכו' וכן שדה שייחד לה בכתבתה ר"ל שקבל עליו שומת כספים וייחד לאחריותן שדה פלוני בין באפותיקי סתם בין באפותיקי מפורש וכן שדה שהכניס לה שום משלו כלומר שכתב ששם כל מה שהביאה לו וסך שומת הכל כתב לה אותו שדה על אותה שומא בכל אלו כבר נאמר בהם שמאחר שאין לה בהם צד גובינא אלא אחר מיתה או גירושין אם מכרן הבעל והודת היא במכירתו אפילו קנו מידה אין הודאתה כלום וכל שהיא באה לידי גבוי טורפת מהם ולא שהמקח בטל לגמרי ומ"מ בתלמוד המערב אמרה רשב"ג ליבטל לאלתר ופירש הטעם שלא תהא חוזרת על בתי דינין וכן נראה דעת גדולי המחברים וגדולי המפרשים חולקין בה שהרי רבים נחלקו בה עם רשב"ג בתלמוד המערב בפרק אלמנה לכהן גדול ומ"מ על איזה שתפרש בטול המקח אתה מודה שמקחו בטל מפני שנחת רוח עשתה לבעלה ומיראת איבה שאם נמנעה מהודאה זו אף בעלה סבור בה עיניה נותנת בגרושין ובמיתה וכל שכן שאם מכרתן לבעלה אין זה כלום וודאי באלו אף ראיה אין בהם אפילו קנו מידה א"כ לא למדנו שאע"פ שאין לאיש חזקה בנכסי אשתו ראיה יש לו בהן אלא בנכסי מלוג שאם מכרתן לבעלה מכרה קיים ואין בהן טענת נחת רוח: